נעלי עבודה, המרכיב הבסיסי בציוד המגן האישי לעובד

בכל
תחומי התעשייה בכלל, ובענפי תעשייה כמו בנייה, ייצור ותעשיות פטרוכימיות, בפרט, קיימים
סיכונים רבים, כמו לדוגמה, רעש, חשיפה לחומרים מסוכנים, אש, חשמל, חום, וזו רק
רשימה חלקית. להפחית את רמת הסיכון ובכדי להבטיח את בריאות ובטיחות העובדים יש לפעול
ב-2 מישורים, האחד,  מציאת פתרונות ניהוליים,
רגולטורים, טכנולוגיים והנדסיים, בכדי להבטיח סביבת עבודה ושיגרת עבודה בטוחים.

הערוץ
הנוסף, יהיה הקפדה על שימוש בציוד מגן אישי, כמו לדוגמה, נעלי עבודה, בגדי
עבודה, משקפיים, אטמי אוזניים ועד פריטי ציוד מגן אישיים שתפקידם לשמור על בריאות
העובדים ובטיחותם במשך כל יום העבודה ובכל תפקיד ומשימה.

שגרת
הבטיחות בסביבות עבודה שונות דורשות אמצעי בטיחות והגנה מגוונים על העיניים,
הפנים, הידיים, הזרועות, הגוף, אוזניים והריאות של העובדים. זו חובתו של המעביד
(מתוקף אחריותו וכמובן מתוקף חקיקה ותקני בטיחות), ואחריותו של העובד להקפיד לדרוש
ולהשתמש.

תקנות
הבטיחות בעבודה מגדירות ציוד מגן אישי כ"ציוד שנועד לשימושו האישי של אדם
בעבודה, בדרך של לבישה, הרכבה, חבישה או נשיאה ושתוכנן במיוחד להגנתו מפני סיכון
העלול לפגוע בבטיחותו או בבריאותו, כמפורט בתוספת, לרבות אבזריו".

או
במילים אחרות כל פרטי הציוד שדרושים לעובדים כדי להגן על עצמם מפני סיכונים בסביבת
העבודה שלהם, כמו, נעלי
עבודה ועד קסדות מגן וציוד מגן נלווה. חלק מהפריטים מוסדרים באמצעות תקנים
וחקיקה וחלק מחויב המציאות, בשני המקרים ישנה אחריות על העובד והמעביד לנקוט בכל
האמצעים הדרושים בכדי לחזור הביתה בשלום.

החקיקה מגדירה, בחלק מהמקרים, את האופן ומפרט השימוש בציוד מגן אישי. בתקנות הבטיחות בעבודה, מוגדרות הדרישות העיקריות ובכללם, חובות המעביד, חובות העובד, חובת מנהל העבודה, סוג, איכות ותקן ציוד המגן האישי לצורך ההגנה על בטיחות ובריאות העובדים לפי עבודות ותהליכי עבודה.